כניסה לחברים רשומים

התפתחות תינוקות -חברתית, רגשית, מוטורית ושכלית

התפתחות תינוקות -חברתית, רגשית, מוטורית ושכלית (הגדל)

התפתחות חברתית- רגשית

בשלוש השנים הראשונות לחיי הפעוט נבנים ומתעצבים התשתית לאישיותו, הבסיס לתפיסתו העצמית והמודל הראשוני לאופן יצירת קשרים בין-אישיים.

אחד המרכיבים החשובים בהתפתחות הרגשית הוא תהליך ההתקשרות (Bowlby, 1980)
ההתקשרות היא יצירת קשר ראשוני ספציפי עם אדם אחד המוגדר כדמות ההתקשרות העיקרית. התקשרות זו נובעת מן הצורך של הפעוט בקשר רגשי, באהבה, בהגנה ובביטחון. על בסיס הביטחון המתגבש, מפתח הילד אוטונומיה המתבטאת בהפרדה רגשית הדרגתית מדמות ההתקשרות, בגיבוש תפיסת 'האני' בנפרד מדמות ההתקשרות ובתפקוד עצמאי.

בתקופה שבין גיל שנה לגיל שלוש חלות אצל הפעוטות התפתחויות חברתיות ורגשיות דרמתיות. יש לתינוקות נחוץ המגע הפיזי עם המטפלים כדי להרגיש קרבה אליהם, פעוטות, לעומתם, מסוגלים לקיים כבר קרבה פסיכולוגית. קרבה פסיכולוגית זו כרוכה בפעילות גומלין עם המטפל ממרחק, לרבות חילופי מבטים, מילים, חיוכים ורגשות חיוביים. כך מתפנים הפעוטות לחקירה פעילה יותר של עולמם הפיזי והחברתי. בתוך כך הם לומדים שהם יכולים לעשות דברים בכוחות עצמם, לשלוט במצב ולהיות עצמאיים.

לצד רכישת העצמאות, חל תהליך החברות שבו לומדים הפעוטות את הכללים, את אמות המידה ואת הערכים של החברה בה הם חיים. בד-בבד עם הפרידה הפסיכולוגית של הפעוט מהמטפל ועם התרחבות האוטונומיה שלו, חלה עלייה בחברותיות שלו. פעוטות מנהלים ללא הרף תקשורת עם בני אדם אחרים על אודות הדברים שהם מגלים. הם רוצים לחלוק עם אחרים את ההתרגשות וההנאה שבגילוי. בו-בזמן נעשים הפעוטות מתוחכמים יותר בפעולות הגומלין החברתיות שלהם.

בגיל הרך מתחילים הילדים להבין שההתנהגויות שלהם מובחנות מאלה של אחרים. כלומר, הם מפתחים מודעות עצמית בצד ההבנה שבני אדם אחרים יכולים לפעול באופן עצמאי.

ציון דרך נוסף בגיל שבין שנה עד שלוש הוא: השינויים בכשרים הרגשיים של הפעוטות והתרחבות בטווח התגובות הרגשיות שלהם. למבוגר תפקיד מכריע הגיבוש יכולת ההסתגלות הרגשית-חברתית של הפעוט. הסתגלות זו מושפעת מהשילוב בין תכונות מולדות כגון, מזג הפעוט, לבין ההתנסויות והאינטראקציות שלו עם מבוגרים בסביבתו. אינטראקציה חיובית ומטפחת תוביל להתפתחות של ילד בעל ביטחון עצמי, ילד המסוגל ליצור קשר ייחודי ומובחן עם מבוגרים בסביבתו, מבחין במגוון רחב של רגשות, מבין אותם ויודע להביעם. הילד יודע להתאים את תגובתו למצבים שונים תוך שהוא מבין את הקשר בין המעשה והתוצאה, מודע לרגשות, לצרכים ולרצונות שלו ושל האחר, משתף פעולה ומתחלק עם האחר.

התפתחות מוטורית

ההתפתחות המוטורית היא תהליך שיפור יכולת התנועה של הפעוט ורכישת שליטה בתנועות גופו. בשלוש השנים הראשונות עוברים הפעוטות משימוש בתנועות רפלקסיביות וכוללניות חסרות תכנון והפרדה, לשימוש בתנועות מתואמות ונשלטות באופן רצוני. מערכות החושים שלהם משתפרות, התפיסה ויכולת התגובה משתכללות וגובר השימוש בשלד ובשרירים. תנועות מתואמות אלו כוללות תנועות גסות (גדולות) – הפעלת שרירים גדולים כיסוד לתנועה, ותנועות עדינות – פעולות של שרירים קטנים ברמה גבוהה של דיוק. שינויים אלה מאופיינים ברצף ובסדר קבועים מראש, אך קצב ההתפתחות ואיכותה משתנים מפעוט לפעוט.

הפעוט בן השנתיים מגלה בדרך-כלל עניין רב בתנועה ובמשחקים מוטוריים. כאמור, הוא גמיש יותר בתנועותיו ומפגין את יכולתו המוטורית בתחומים רבים: הוא יכול לעלות ולרדת במדרגות בלי עזרה, אם כי הירידה עדיין מסורבלת מעט. הוא בונה מגדל של שש קוביות ויכול לבצע גם פעולות מורכבות יותר, כמו השחלת חרוזים בחוט, המצריכות רמה גבוהה יותר של תיאום עין-יד. הפעוט מתחיל להחזיק חפצים שונים בצורה יעילה יותר תוך ניצול התנועות העדינות יותר של האגודל ושל האצבע: הוא מתחיל לגלות את העולם דרך הציור.

התפקוד המוטורי מבוסס על חמש יכולות מולדות: יציבות ושיווי משקל, תיאום, קינסתזיה, מהירות הביצוע המוטורי ותחושת מגע. פעולות תנועתיות כמו זחילה, הליכה או ריצה מבוססות על צירוף של כמה יכולות מולדות ומושפעות מתהליכי למידה.
יציבות ושיווי משקל – היכולת לייצב את הגוף על בסיס התמיכה במצב נייח ונייד. יכולת מורכבת זו מבוקרת על-ידי שלוש מערכות: מערכת העצבים, מערכת הראייה ומערכת שיווי המשקל (הממוקמת באוזן הפנימית).

תיאום – היכולת להפעיל בו-בזמן ובאופן מתואם את איברי הגוף השונים כדי לבצע תגובה מוטורית המיועדת להשגת מטרה מוגדרת. לדוגמא: תיאום עין-יד, תיאום עין-רגל, תיאום רב-איברי ותיאום בין שני צדי הגוף.

קינסתזיה – תחושה מודעת (בלי לראות) לגבי מצב הגוף. לתחושה זו תורמים קולטי חישה ממערכת התחושה העמוקה (הנחשבת לבלתי מודעת), מהשרירים, מהגידים ומהפרקים וקולטי חישה ממערכת המגע, משווי המשקל ומחוש המשקל ומחוש הראיה. היכולת הקינסתטית משפיעה על למידה וביצוע מוטורי, על תכנון תנועה ועל זיכרון תנועתי.

מהירות הביצוע המוטורי – מהירות התגובה המוטורית נמדדת בפרק הזמן החולף מקליטת הגירוי ועיבודו ועד לביצוע התנועה המוטורית המכוונת להשגת המטרה. יכולת זו כוללת זמן תגובה – פרק הזמן החולף מרגע הופעת הגירוי עד לרגע תחילת התגובה המוטורית וזמן תנועה – פרק הזמן החולף מתחילת התגובה המוטורית ועד לסיומה.

תחושת מגע – היכולת לקלוט מידע מגירויים חיצוניים ופנימיים באמצעות תאי חישה הממוקמים על פני כל שטח העור ובאיברים הפנימיים.
שווי משקל, קינסתזיה ותחושת המגע הם שלושה מבין שמונת החושים שבהם מצוייד הפעוט ולהם תפקיד מרכזי בתפיסה: הם מעבירים מידע למוח על העולם החיצון והמוח מעבד את האינפורמציה. שמונת החושים: ראייה, טעם, ריח, שמיעה, מגע, שיווי משקל, קינסתזיה (לחץ בגידים) ותחושת עמוקה בפרקים.

בהתפתחות החושים מספר שלבים:

1. שלב הפיתוח של כל חוש לחוד: להיות מודע, להתמקד, לעקוב. כל תגובה מתפתחת מתגובה מוחלטת (חזקה ובכל הגוף), או מחוסר תגובה מוחלט, לתגובה מאובחנת (תגובה חלשה לגירוי חלש ותגובה חזקה לגירוי חזק). עם התפתחותו לומד כל חוש להתאים את עצמו לגירויים.

2. שלב האינטגרציה בין החושים: פעולה משולבת של חושים אחדים מאפשרת התנהגות מגוונת. לדוגמא, זחילה מושפעת משיווי משקל, תחושה עמוקה, מגע וראייה. אכילה מושפעת מטעם, ריח, ראייה, מגע, תחושה עמוקה ושמיעה.

3. שלב תפקודי כללי ללא קולט ספציפי.
כל חוש יכול להתפתח לרגישות יתר או לתת-רגישות. כל תינוק נולד עם טווח רגישות שונה בכל אחד מחושיו, אך יש לו צירוף ייחודי של רגישות בכל אחד מהחושים. טווח הרגישות החושית שונה בין תינוק לתינוק כמו בין אדם לאדם.

התפתחות שכלית

ההתפתחות הקוגניטיבית
– החשיבה, היא התפתחות של מכלול התהליכים המוחיים אצל האדם. לכן, היא משפיעה על תחומי ההתפתחות האחרים: התפתחות רגשית-חברתית, התפתחות מוטורית והתפתחות שפתית.
חשיבה מוגדרת כסך-כל התהליכים הקשורים בקליטת מידע (תפיסה), עיבודו ואופני הביטוי שלו. 

מרכיבים המשפיעים על הפעילות הקוגניטיבית:
תהליכי חשיבה הם פעולות שהילד מבצע באמצעות ייצוגים מילוליים. חשיבה נעשית גם בעקבות אירועים כמו זיהוי, מיון וארגון של חוויות במרחב ובזמן. מיומנויות קוגניטיביות בסיסיות החיוניות ללמידה הן ריכוז, מיקוד, קשב, התמדה, דיוק ושיטתיות, זיכרון, מיון רמזים, אוצר מילים ומושגים.

גורמים לא קוגניטיביים המשפיעים על החשיבה הם:
גורמים רגשיים ותרבותיים, סקרנות אינטלקטואלית, נכונות לעסוק בבעיות עד למציאת פתרון ואומץ לבדוק ולחקור. החשיבה של הילד היא תוצר של יחסי גומלין בין היכולת המולדת לבין חווית הלמידה שלו. יכולות מולדות הן הפוטנציאל האינטלקטואלי של הילד ומכלול הכלים הבסיסיים ללמידה. יכולות מולדות מושפעות מהמטען הגנטי ומתהליכים פיסיולוגיים בזמן ההריון, בשלב הלידה ובתקופה קצרה שלאחרי הלידה. חוויות למידה כוללות התנסויות, פעילות אקטיבית עם חפצים וגירויים בסביבה, אינטראקציה עם מבוגרים ועם ילדים, התבוננות וחיקוי.

בגיל שנתיים בקירוב עובר הפעוט מחשיבה חושית-תנועתית לחשיבה באמצעי ייצוג (שפה, דימויים). חשיבה זו מאפשרת לפעוט לבצע עיבודם קוגניטיביים במוחו ללא צורך בהתנסות ממשית ופוטרת אותו מן הצורך בהתנסות קונקרטית. התפתחות זו מאפשרת גמישות רבה יותר בחשיבה, פתרון בעיות באופן יעיל באמצעות שיטות ההכללה, הבחנה והעברה למגוון רחב של מצבים.

קיימת שונות בין ילדים בקצב ההתפתחות הקוגניטיבית, ביכולות המולדות, בחוויות הלמידה ובסגנון החשיבה. סביבה מעשירה, המזמנת מגוון רחב של התנסויות שונות, ומבוגרים המתווכים בין הילד ובין עולם הגירויים שסביבו, מקדמים את התפתחותו הקוגניטיבית של הילד ומסייעים לו בבניית תבניות פעולה ואסטרטגיות שיאפשרו לו להתמודד עם בעיות קוגניטיביות.

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
מאיר
פורומים וולפסון
וולפסון
מועדון מאיר
עבור לתוכן העמוד